ספויילר-הנקה זה לא כמו בסרטים

כאן, בעולם האמיתי אני רואה כוכבים בכל חיבור מחדש. ויש הרבה כאלה.

במקום חלב, כולי גדושת רגשות אשם ותחושת כישלון.

גם כשהיא יונקת, אני פשוט בטוחה שזה על פארש ומשוכנעת שרק בגללי היא לא מצליחה לינוק, ושבטח היא פשוט גוועת ברעב וחייבת לאכול המון.

אז זהו, שלא.

היה נחסך ממני כל כך הרבה תסכול לו רק ידעתי שיעברו לפחות כמה יממות מייצור החלב הראשוני (הקולסטרום) לתחילת ה'חלב השופע'. ושתכולת הקיבה שלה פצפונת כרגע ושזה לגמרי תקין שהיא יונקת כל שעה וחצי/שעתיים, כי היניקה מתישה עבורה וגם כי ככה היא יוצרת את הביקוש לחלב שעוד יגיע. ושפציעות בפטמה הן שכיחות וניתנות לטיפול ממש מההתחלה ושלרוב, עם קצת הדרכה ועבודה זה מסתדר.

כי בסוף באמת הסתנכרנו- היא, אני והפטמה.

היא חייכה,

אני דמעתי מאושר.

קאט...

טו מייק לונג סטורי שורט:

אנחנו לגמרי לא שופעות חלב מהרגע הראשון

רק אחרי 2-4 יממות של ייצור קולסטרום החלב 'הבוגר' מגיע, וגם זה לא קורה בבת אחת.

בימים הראשונים כמות החלב היא מאד קטנה.

אז בלי לחץ- יש לך מספיק חלב, ותיכף יהיה לך עוד יותר. לגוף לוקח זמן לייצר את החלב הבשל- ולתינוקות לוקח זמן לסנכרן את הביקוש, אבל הןם עובדות/ים על זה ממש חזק.

כאבים וקשיי חיבור בהנקה הם דבר מאד מאד שכיח,

אבל לא מדובר בגזירת גורל!

הם ניתנים לשיפור משמעותי ואין שום סיבה שתסחבי את הכאב והקושי לבד.

רצוי וצריך לבקש הדרכה וייעוץ הנקה כבר במחלקה

זאת הדרך הבטוחה לבניית תהליך הנקה נעים וממלא, לשני הצדדים.

הגעת הביתה ועדיין יש קשיים?

פני בהקדם האפשרי לייעוץ הנקה שיעזור לך לעלות על דרך המלכ(ה).

ולא פחות חשוב:

ההחלטה האם להניק או לא, היא שלך- לא משנה מהי הסיבה להמשיך או להפסיק.

ואין על סביבה והדרכה תומכת שתכיל ותלווה כל החלטה שתעשי.