טקס שינה בלילה

טקס שינה בלילה שונה מהיום, כשם ששינת הלילה עצמה שונה-

ולכן גם הטקס משתנה קצת איתה. אווירת השינה בלילה שונה משינת היום

ולכן מתאפשר טקס ארוך יותר, עם סימנים ברורים שמסמנים שהלילה מגיע.

באיזה גיל להתחיל?

אני בעד להתחיל לקראת גיל חודשיים, כי גם אם מדובר בתחילה בטקס מלאכותי שלא יבטיח שינה מיד אחריו, הוא בונה הכנה ותפאורה רגשית וחושית למה שבהמשך יתבסס כדבר מוכר, גם לתינוק.ת וגם לנו.

למרות שייצור המלטונין (הורמון השינה) עדיין לא אקטיבי, כדאי להתחיל לייצר אווירה תומכת שינה אפילו שעה לפני שעת ההשכבה במיטה וכך לאפשר זמן נינוח לאמבטיה, האכלה והרגעה בדרך אל השינה.

עד גיל 3-4 חודשים אפשר לנסות לכוון לשעות 20:00/21:00 בהמשך ובהדרגה רצוי לייצר לטקס זמן קבוע עם חזרתיות של השגרה שבחרת.

איך למשל?

לדומם מנועים-לקראת השינה להרגיע מאד פעילות ואנרגיה בבית ולהיכנס למוד לילה.

לעמעם תאורה, להחליש מסכים, לשנות תדר ולהעביר כמה שניתן את שדה הפעולה לחדר השינה- עיסוי, הלבשה אחרי האמבטיה, האכלה אחרונה (לא בהכרח בסדר הזה)...

לזמזם את שיר הלילה הקבוע – וכל אלה בהתאם לאופי ולצרכים של התינוק.ת שלך.

הרגעת כל הגירויים מנטרלת אטרקציות ויוצרת סוג של שיעמום מרגיע.

ולא פחות חשוב- לשדר רוגע והכלה גם כשיש בכי (וכן, זה יכול להיות קשוח).

ניהול טקס השינה:

כשעה לפני מועד השינה הצפוי:

נעמעם בהדרגה גירויים ויזואליים (תאורה, צעצועים, מסכים) וחושיים (טון דיבור, רעשי רקע).

פעילות מעבר:

אמבטיה נינוחה של 10-15 דקות, כל עוד זה מסתדר עם צרכי התינוק וצרכי הבית.

ובחדר השינה:

זמן ידיים/האכלה/פעילות מרגיעה כמו דקלום או שיר רגוע (לא בהכרח בסדר הזה).

המעבר אל המיטה:

תיווך השינה על הידיים בתנועה, קול ומגע- ללא גירויים מעניינים, אבל כן עם מקצב מונוטוני כמו טפיחות עדינות, המהום של "שששששש" או אההה ההה ההה". כך ניצור סוג של 'שיעמום' שיעזור לגלישה רכה אל השינה.

עם הרפיית הגוף וכניסה לשינה:

הפחיתי את עוצמת הגרייה (נדנוד/המהום/טפיחות) הניחי במיטה תחילה על הצד כשידך נחה על הגוף במגע נוכח. אחרי כמה רגעים העבירי בעדינות אל הגב (ידך עדיין על גוף התינוק.ת). הדקי מעט שמיכה שתשמר את המגע שלך, הניחי שוב את ידך במגע נוכח וכשאת מרגישה שיש רגישה, הרחיקי אותה אט אט ותלחשי בלב: ישששש!!

כלים לזיהוי סימני העייפות (רצוי להתחיל את תהליך השינה עם הסימנים הראשונים):

1. קיטורים קטנים ולא מרוצים, מבט לא ממוקד, הסטת המבט.

2. פיהוק, שפשוף/עצימת עיניים, מישוש אוזן, גבות מוורידות (לחלק מהתינוקות)

3. בכי. אוי, הבכי...מכאן כבר קשה לתינוקות להירדם-ולנו להרדים. מה לעשות כשההרדמה מתארכת והבכי גם? אם עברו 10-15 דקות של בכי הפסיקי את ניסיונות ההרדמה כי סטרס לא מאפשר את הרגיעה וההרפיה הדרושה להירדמות טובה ונעימה. קחי הרבה אויר וחכי בסבלנות לחלון ההזדמנויות הבא. העבירי את הזמן בפעילות נינוחה ורגועה כמו קריאה בספר או משחק עדין ושקט- כזאת שפשוט תעביר את הזמן עד לחלון השינה הבא.

ואיך כל זה עוזר לנו?

כי גם כשהתינוקות ממש צעירים, עם הזמן מתקבע סוג של הבנה לאן הדברים הולכים.

השגרה והחזרה על הפעולות, יום אחר יום, בונה עבורם ביטחון ותחושה של שליטה במצב-

ולו רק מעצם הידיעה מה הולך לקרות בכל שלב.

ככה נבנית שגרה🪄

והכלל הכי חשוב- התינוקות שלנו שונים זה מזו ואין טקס אחד שמתאים לכולןם-

התאימו את התזמון ואת הטקסיות הנכונה לרגע, למצב הרוח (גם שלכן) ולטמפרמנט.

לילה טוב טוב💛✨