מה תינוקות חושבים על שינה?

שמדובר בטרגדיה. לא פחות.

כי כל הירדמות היא פרידה- מאמא, מהסביבה, מעצמם.

אז פלא שהם בוכים כל כך?

קיבלתןם עצה (גרועה!) להיעלם, לסגור דלת, לא להיענות לבכי?

תינוקות לא מסוגלים להבין מה קרה פה מדוע ולאן נעלמתן ולמה הכללים השתנו פתאום

ובתוך רגע הם מלאי פחד, מתח וחרדה.

ואיך אפשר להירדם ככה?!

אז איך ומתי יירדמו לבד??

צר לי, אבל אין דרך להאיץ את העצמאות בשינה, כפי שלא נוכל להאיץ תחילת הליכה או דיבור- זה עניין של טמפרמנט, אישיות וקצב התפתחות אישי. היכולת הזאת מתפתחת לאט ומתוך בסיס בטוח שיש בו היענות לצרכים הגופניים והרגשיים. וכן, הרבה מהם מתבטאים בבכי.

כשאתן נענות לצרכי התינוקות (מכילות את הבכי, מחבקות, מערסלות) אתן תורמות לחיזוק הביטחון ולאיכות הקשר- גם בינכןם וגם בין ביניהם לבין העולם.

ולא פחות חשוב -

תזכרו לדאוג גם לעצמכן לפסק זמן, מרחק, מרווח נשימה.

כי גם אתן צריכות לפעמים להתרחק קצת,

כדי לקבל כוחות לחזור.